טיפול, טיפול קבוצתי, טיפול בקבוצה, טיפול אישי בקבוצה?

לפני מספר ימים יצא לי לבלות בחברת אנשים שחלקם קרובים לי ועם חלקם זו היתה הפעם הראשונה שנפגשתי. אווירת חג, אוכל טוב, מעט ספירט לרוח ושיחות אל תוך הלילה. ואני כמו פיתחתי לי במהלך השנים עוד עין שיודעת להתבונן תוך כדי אירועים על עצמה, מאירה בי את הידיעה מתי אני בחיבור ומתי רוחי נפרדה מגופי ומשוטטת לה באזורים אחרים. וכמו שקורה לא פעם שאלתי את עצמי מתי הייתי מחוברת ומתי 'מחוסרת' מהמעגל והשיח...

בשלב מסוים אחד מהמכרים החדשים שאל אותי: "מה את קוראת בימים האלה?"...הרגשתי את תחושת ההפתעה המהולה בשמחה שוטפת את כל 'הנפרדות-המחוסרת' ממני באחת. סיפרתי לו שהשנה בחרתי להעמיק ולהתמקד בשלושה תחומים: אלכימיה, לחש החושים, והממשק בין פסיכותרפיה להומיאופתיה...

שלא כמו תמיד, הפעם, האיש הצעיר הזה לא נבהל, לא פתר את התשובה בשאלה: "מה זה בכלל ?"...אלא פשוט אמר: "איזה כיף לסטודנטים שלך שאת לומדת את כל זה...מתישהו זה יגיע גם אליהם...כי הרי טיפול אמיתי הוא סוג של קדירה הרוקחת מרקחה של חיים מכל מיני חלקים רחוקים של ההוויה האנושית".

השיח הזה הזכיר לי שברוב המקרים לאלכימאים האמתיים יש והיו כל מיני נתיבי חיים עד אשר הם הסכימו לבסוף להיות אלכימאים. להיות מטפל/ת, לדעתי, זו אינה רק בחירה מקצועית אלא הסכמה ובחירת חיים והווייה; הווייה החותרת בדבקות להכרה מעמיקה עם 'החלקים הרחוקים', עם טבע-האדם והעולם, עם הנפש האישית והקולקטיבית המנתבת ללמידה מתמשכת ולמעורבות אמתית עם האחר ממני. אז עם נדמה לכם שזו הבחירה שלכם, שאתם מסכימים להיות מטפלים בטיפול קבוצתי אתם מוזמנים לשוחח אתנו.