מה בין כלום להכל?

נדמה שלרבים מאתנו אין פניות למפגש עם תוכנו החכם זה החובק בהירות, משמעות, יעד ותכלית...ואז, חיינו נעים בקצוות של 'בין כלום להכל'. העבודה הפנימית נעשית בהבלחות ובעיקר כשהסבל גדול מלהכיל ואז גם כמעט מוכנים 'לתרגל' 'הכל' (מה שלא באמת אפשר) ומשהוטב לנו אנחנו נסוגים ואז אנחנו בעיקר מוכנים לתרגול של 'כלום'.
מושגים כמו 'רצף', ו- 'משך מתמשך', בעבודת הנפש מסמנים בעצם את האפשרות להצטברות של בינה עמוקה ואיכויות מבריאות. הצטברות כזו בעצם יוצרת את המרכז ההווייתי הגמיש המסוגל להכיל את עצמינו המלא; כזה היודע להיות בקשר עם אוצרות העצמי-הטבעי באופן רציף וקשוב.

'אוצרות-טבע' חבויים במעמקי הנשמה שלנו. הם והארכיטיפים לעיתים מגיחים אל התודעה באמצעות דימויים, חלומות וחזיונות. יונג הוריש לנו מפה איך לגשת אל  הדימויים האלה, לגלם אותם ולתת להם להוביל אותנו למפגש עם עולמינו הפנימי, נטיותיו וצרכיו ובכך לפרום ולהיטיב את הצפוף, המכביד והכאוטי שבחיינו.

ההתמסרות לתהליך והמפגש עם הדימויים תוך כדי תהליך 'דמיון פעיל' דומים במשהו למהלכי ריפוי רוחני שמיסטיקנים, כהני דת ושאמנים נעזרו בהם בחיפושם אחר 'הטהור', 'הנשגב' ו'הגבוה' .
יונג הרבה לחקור את התרבויות העתיקות ומצא גם בתוכו קשרים ולא פעם אף הזדהות עם הוויית 'הנשגב' המרפא, זה שבעזרתו ריפא את פצעיו שלו ושל מטופליו. כתביו יכולים לשפוך אור ואולי אפילו ולהשמיש במעט תהליכים עתיקים תוך התוודעות אל צופן הריפוי העל-זמני המונח בתחתית הווייתנו.