יש מילים שהופכות להיות שימושיות ויום יומיות. לפעמים, משמעותן שונה בעולמות תוכן שונים, ולפעמים, הן נשחקות מרוב שימוש ומשמעותן העמוקה מתמוססת. כזו, עבורי, היא המילה ׳אינטגרטיביות׳ על הטיותיה השונות. 

מה אנחנו משלבות כשאנו עושות אינטגרציה? מה תוצאת האינטגרציה?
מה מאפשר לעשות אינטגרציה ובכלל - לאיזה צורך?

למעשה, עצם שאילת השאלות זו התחלה טובה. כיוון שכדי לעשות אינטגרציה בין חלקים / תחומים / מרכיבים צריך לזהותם תחילה, ולקבל כי החלקים השונים קשורים זה בזה, משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה. 
הגוף, הרגש, החשיבה, הנשמה והיקום בו אנו חיות נמצאים באינטגרציה תמידית. לא בהכרח אופטימלית. עבורי, להכיר את החלקים השונים, לזהות את אופן פעולתם, בפני עצמם וביחד, מאפשרים אינטגרציה טובה יותר. כמו מערכת של גלגלי שיניים. שימון כל חלק במערכת מאפשר לכל חלק לנוע בצורה חלקה יותר וכך גם למערכת גלגלי השיניים כולה.
הפרט, המהווה גם הוא מערכת העובדת באינטגרציה, מהווה גם חלק ממערכת הכוללת מרכיבים נוספים. קן ווילבר* קרא לכך מערכת של הולונים (הולון - חלק המהווה שלם בפני עצמו, ביחד עם היותו חלק משלם גדול יותר, המהווה חלק משלם גדול עוד יותר). 

ובעברית?! 
למעשה, הדברים פשוטים. כפרטים - האינטגרציה בין הגוף, הרגש והחשיבה משמעותית בכל רגע. בכל רגע תשתקף האינטגרציה בין חלקים אלו (האדם) ובין החברה - עוד גורם, המכיל את החלקים הקטנים ממנו, ומהווה במקביל שלם וחלק ממערכת גדולה יותר - היקום. 

הבנה זו, מתבססת על תורתו של קארל יונג המלמדת את הירידה אל המעמקים והעליה אל הגבהים. המלמדת מעבר בין ההולונים (בשפתו של קן וילבר). הבנה זו מהווה את הבסיס לגישה האינטגרטיבית בהנחית קבוצות.
ולא בכדי גישה זו באה לידי ביטוי בקבוצה. הקבוצה מהווה הולון המכיל את הפרטים ומהווה חלק מהחברה, מהעולם ומהיקום. הולון המהווה גם חיבור בין הפרט, בכאן ועכשיו, העבר עד קדמת דנא והעתיד. חיבור בין הפרט לבין פרטים אחרים מגלגולים קודמים ובגלגולים עתידיים. 
הקבוצה מהווה את המרחב בו הולונים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי. בו ניתן לפרק את ההולון למרכיביו, להביט אחורה אל העבר וקדימה אל העתיד והרחק אל מקומות טרנסידנטאליים. 
האינטגרציה, כמוה כמתקן נשיאת מספר כוסות תה. כל כוס מכילה את תכולתה הייחודית, אך ללא המתקן, ללא האינטגרציה, תהייה זניחה, חסרת השפעה. 
התייחסות אל מתקן נשיאת הכוסות מהווה התייחסות אל המכלול, אל הקבוצה והפרטים בה, אל התהליך. התייחסות לכוסות התה מהווה התייחסות לתורות ולגישות השונות המובאות בתוכנית (בודהיזם, שמאמיזם, טרנס-פרסונאלי, דיאלוגי, תנועה, יצירה ועוד), והתייחסות לתה הנמצא בכוסות - לכלים השונים הנלמדים בה (מיינדפולנס, דרמה, טקסטים, קלפים ועוד).

כשמבינים את השפה - המפרקת להולונים, ומחברת מחדש ממקום מכיר, מקבל ומכיל - המורכב אינו מסובך. המורכב הכרחי ו...פשוט. 

​

    •    וילבר, קן (2006). קיצור תולדות הכל. הוצאת זמורה ביתן.