יונג דיבר על כך שהדימויים שלנו עולים מהמים הגדולים: כלומר, מקורות הריפוי שלנו קשורים למים הגדולים של התת מודע, שמתוכו עולים הדימויים. ללא דימויים וללא קשר אליהם, לא תתכן הבראה וקשר לכוליות הבריאה שאנחנו.
בעידן של היום, כאשר אנחנו מופצצים בדימויים שמיוצרים בחוץ, הקישור הפנימי אל העומקים, אל המים הגדולים שאליהם ניתן להעמיק בעזרת שקט, הגות ובהייה, עלול להישבר. כלומר, ההצפה של דימויים מבחוץ לעיתים משביתה ומשנה את איכויות-המליאות של הנפש-נשמה. מכאן ניתן להסיק שלעיתים היקבעות או תקיעות הן בעצם שומרי סף המתריעים על השבר הזה: אנחנו לא מצליחים להיות בקשר עם מקורות המים העמוקים שבנו.
דבר נוסף המשפיע על ההיקבעות בהגשמה והקיפאון הוא המתח שיש בין הזמן לבין המוגבלות הטבעית שלנו כיצורים אורגניים המחפשים יעד ומשמעות; כאשר כל העולם עסוק בלהישאר צעיר לנצח, להיות אזרח העולם, להיות כל הזמן במעברים, מה שמפרק את האיתנות המבנית שבעבר היוותה עבורנו קרקע...אז המעבריות מחליפה את הסמכות, את הקבוע, את הנאמן, את הלוקלי והלאומי; והופכת לערימה בלתי-מובחנת של תכנים ואיכויות, וכבר לא ברור לנו מה שלנו, מה בפנים ומה בחוץ, על מה אני לוקח אחריות והיכן נכון עבורי לשמוט...
הגבולות והמעברים כולם מטושטשים ...זוהי מעבריות שאינה נגישה לנו או מקובלת עלינו בטבעיות. זוהי מעבריות בלתי ננגעת, שנביעתה החלה עוד כמנגנון התמודדות והגנה מפני הכחדה; ואחרי אושוויץ והירושימה אל נוכח יכולות האדם להשמיד אחרים ואת עצמו-נוצר שבר בפן הקולקטיבי. שבר זה העלה את הרודנות והקיצוניות והאדיר אידאולוגית את צילם של מנהיגים, שלא הצליחו לנכס לעצמם אכזריות, אשמה או אחריות ורק הטילו את צילם הלא אנושי האכזרי על אויביהם. המצב הפוסט מודרני נהרס על ידי פיקציה דמיונית ומשחק נרקיסיסטי של "יוצרים גדולים", שיוצרים עבורנו עתיד צעיר לנצח, אוטופי, וירטואלי, ומנופח.

ה"מראה מראה שעל הקיר" הופכת למראה דו צדדית של מופע והשתקפות, אך חסרה את הצד השלישי ההכרחי כל כך של הצל.

למרות כל זה אנחנו יודעים שכל דבר שהודחק טבעו שיופיע מחדש. ההתעלמות מהצל ומכוחותיו מעצימה את משאביו וגורמת לו לתפוס צורה וממדים גדולים יותר בפחדים, התנהגויות, מיחזורים הרסניים והיתקעות סביב אותם כשלים שוב ושוב.
בעולם של היום הקשר עם המיתוס שלנו דהה–הגבול בין מציאות לדמיון היטשטש, הכל הפך לקונקרטי בצבעים עזים, המתקנים את עצמם בעצמם בעזרת אפליקציות - ולכן כך גם שומרי-הסף. הם קונקרטיים מאוד; הם מופיעים בצורה של קיבעונות, מחשבות והתעסקות אובססיבית וסיזיפית ביחסים וירטואליים:
"We are always on-line never off-line" (Shalit.E)

אז בעצם היום אנחנו כאן כדי לגעת, לאסוף ולחבר מחדש את הקשר שלנו אל המים הגדולים, כדי לטפח ריפוי סביב תקלות ומעצורים, כדי להחזיר במעט את קווי הגבולות אל מקומם, להזין את היכולות של הכלים-השלובים שבתוכנו ולהחזיר להם במעט את הזרימה הטבעית והעתיקה.

התבוננות ומחשבה על "שומרי סף" שמה אותנו בטריטוריה הגותית ובשאלות חיים וקיום מאוד משמעותיות. היא גם מאפשרת קשר אל המיתוס שלאורו אנחנו חיים. זו התבוננות שעוזרת לחזור אל ההוויה הפואטית ואל דמויות ההוויה שבתוכנו, ובכך לאפשר לאגו להתחזק ולחזור אל תפקודו המאבחן בין הממדים.
שיחזור הגבולות והשבת היסודות למקומם מאפשרים חזרה אל הטבע הרב-ממדי שלנו, היודע להלך את המתחים שבין המולד למתקיים, בין הקבוע- הנשמתי והמתהווה. ככל שנשכיל להלך באיתנות בין המתחים ברמה האישית כך ניצור אדוות בכל מערכות היחסים שלנו ובכל הקבוצות והקהילות אליהן אנו משתייכים. אז יתכן שהקבוצה הזו שמתכנסת כאן היום אולי התחברה מתוך שליחות מיסטית וקולקטיבית ששליחותה היא להגביר את אדוות ההולכים בין המתחים.

על הנחיית קבוצות

© ICgroups| המרכז הישראלי להנחיה אינטגרטיבית בקבוצות  |   www.icgroups.co.il  |   info@icgroups.co.il | 050- 5621283  |    המכללה האקדמית מכון וינגייט