אחד הדברים המאתגרים ביחסים הם הקונפליקטים; לעיתים זה מרגיש כמו מעגל מרושע החוזר על עצמו וממחזר את עצמו שמשאיר את הצדדים מרוקנים מרגש וקשר... בשפה שלנו מנחי הקבוצות נאמר שכאשר השיח או הקונפליקט עסוק רק בתוכן של מי אמר למי ובאיזה ענין –אנחנו מאבדים את היכולת להיות בקשר וביחסים.
מה בונה את היכולת שלי לקשר איכותי?
איך זה בכלל מרגיש שהקשר הוא אמיתי ומשמעותי?
עד כמה יש מקום לאחר בקשר? ועם מה קל להזדהות ועם מה בלתי אפשרי לי?
איזה מקום יש לי, ואיזה מקום אני תופס/ת אצל האחרים?
למרות שכולנו אומרים שאנחנו רוצים יחסים, אלו הן שאלות המבהירות לנו איך אנחנו מתמודדים עם הקשיים של להיות בקשרים וביחסים עם בני אדם, אבל, בעצם, ובנוסף לכך משקפים לנו שיקוף חד וברור את אותם חומרים 'ציליים' שעדין לא ראו בנו את אור המודעות. חומרים שלעיתים לא באמת מאפשרים לנו קשרים ויחסים בעלי משמעות ויעד.
אז קבוצה, מעבר לזה שהיא יכולה להיות מקור לתמיכה ולהשראה היא בעיקר המרחב העיקרי שעוזר לנו להתקדם, להתפתח, להכיר ולהתיר את אותם חלקי נפש שעדין כלואים במחשכי הלא מודע ושואפים להיחשף אל האור בעבור היותנו המלא והשלם.